דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  אודות המגמה
  מקצוע אופטיקה יישומית
  צילום סטילס
  טלוויזיה וקולנוע
  תוכנית הלימודים
  מאמרים - קולנוע ישראלי
  מאמרים - ייצוגים בקולנוע
  מאמרים - ז'אנרים ותיאוריות
  מאמרים - טכנולוגיה וטיפים
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,465,656 כניסות לאתר
דרגה אפס בקולנוע

מאת: יהודה (ג'אד) נאמן

משנשאל פעם משורר צרפתי גדול מדוע עשויה שירתו תבניות מיושנות, אמר על כך כי
"הצורה עולה ביוקר". בקולנוע הקלאסי, כמו גם באמנות הקלאסית, קבועה הצורה ורק
המחשבה משתנה.
 
תיאוריית המחבר ("אוטר") בקולנוע, טרם שהורחבה לכלול גם בימאים הוליוודיים גדולים,
סתרה קביעה זו וגרסה, כי למחשבה הפרטית של המחבר מגיעה צורה פרטית משלו. לא זה
המקום לדון במיתוס האינדיבידואליזם של זמננו ובתיאוריית המחבר, שהיא ביטויו של
מיתוס זה בקולנוע. די אם נצביע על כך שבארצות הברית, ארץ בה מכסה סיסמת חירות
הפרט על שיטות מתוחכמות לשלילת חירות זו, נשמר הקולנוע מכל משמר מפני אשליית
תיאוריית המחבר.
 
מפיקי הבורקאס בארץ אינם נופלים מעמיתיהם האמריקניים בהבנת המדיום וטיבעו של
הקהל, ועל כן הם יוצאים אל המסכים בקומדיות ומלודראמות, צורות קלאסיות של הקולנוע.
בדבר אחד עולים בכל זאת מ פיקי הבורקאס על עמיתיהם מהוליווד. מפיקי הוליווד
השכילו לגייס כותבים כפוקנר, המינגווי, פיצג'ראלד, בן הכט, ומי לא. הם האמינו שהחלום
האמריקאני, על מנת שיימכר היטב, זקוק לדרמאטורגיה ברמה גבוהה ביותר. המפיק ראה
בכתיבה לקולנוע נכס, והיה מוכן להשקיע בו ממון רב, התסריט באנגלית נקרא "פרופארטי"
- רכוש, ובעד רכוש טוב מוכנים גם סוחרי החלומות מהוליווד לשלם כסף טוב.
 
מפיקי הבורקאס הישראליים מעדיפים לקנות בזול. במקום דרמאטורגיה - צילום המציאות
ביחס של אחד לאחד, ובמקום ריאליזם - נאטורליזם פשטני ששורשיו אצל זולא ומופאסאן,
והוא עובר כחוט השני בסוצ-ריאליזם הסובייטי ובספרות "דור הפלמ"ח". מפיקי הבורקאס
הרחיקו לכת מן המשוררים בקובעם, כי בקולנוע הישראלי, לא רק הצורה, גם "התוכן עולה
ביוקר".
 
מגש הכסף
הבורקאס לא נולד אתמול, הוא נולד שלשום. מלחמת השיחרור, כדוגמת כל מהפיכה שקודשה
בדם, הביאה עימה לספרות ולדראמה את הפאתוס. הרומנים והמחזות של דור ארבעים ושמונה,
במיוחד של הסופרים שהיו אז פופולאריים - משה שמיר, יגאל מוסינזון, נתן שחם ואחרים -
היו משופעים ג'סטות גדולות כיאה לדור שהביט במראה וראה את מגש הכסף. הספרות
החדשה, או מה שנחשב אז לספרות, רשמה את ההווה ובעשותה כן שימרה עבור הישראלי את
עברו. בתוך רישומים אלה, שעוד ישמשו את הסוציולוגים אשר יחקרו את התקופה, מקופלת
גם ההגדרה הפוליטית-חברתית של כל מה שהיה הישוב היהודי של ארץ ישראל עד 1948,
ומה שחדל להיות מכאן ואילך.
 
בין אם היתה זו ספרות מגוייסת ובין אם לאו, דיווחו סופרי דור הפלמ"ח בסיגנון
סוצ-ריאליסטי על האידיאולוגיה שהיתה רווחת ושעמדה לעבור אז מן העולם, עולם שהיה
מיוסד על חלוציות סוציאליסטית, תרבות הרוב האשכנזי ודימוי הפרט כאידיאליסט. רק
עתה, משנוצקה המהות הפוליטית לרומאן ולתיאטרון של מלחמת השיחרור, השתחררה החברה
הצעירה מעברה הפוליטי ויצאה לחפש את המחר.
 
המחר הופיע בדמות שלושה יסודות חדשים שכל אחד מהם היה אנטי-תיזה ליסוד קודם:
קאפיטליזם כתפישה חברתית, תרבות עדות המזרח והביצועיזם, הישוב היהודי של טרם
1948 שנודע באחדות-המעש שלו, דיכא נטיות פלגניות בפוליטיקה והציב את המטרות
הלאומיות בראש מעייניו של כל פרט. ישוב זה מצא עצמו לפתע נצרף בכור-ההיתוך של
מדינת ישראל שמאפייניה החדשים היו, כאמור, פלישת האוריינט, התגנבות השיטה
הקאפיטליסטית והופעת הביצועיסט. היטיב לבטא את האכזבה מן המגמות החדשות בחברה
משורר מדור הפלמ"ח שאמר כדברים האלה, פחות או יותר: מדינת ישראל הוקמה למען העם
שניספה בשואה, אך במקומו הגיע לכאן עם אחר.
 
היסודות החדשים היו מטבע הדברים חלשים בתחילה, ורישומם ניכר רק מתחת לפני השטח.
אולם החיצים על המפה הפוליטית שורטטו כבר אז, והיו גלויים למי שידע לקוראם. המשמר
הקידמי של המהפיכה התרבותית היה דווקא הצבא, בין שורותיו התבולל עם חדש בשפתו
ובמנהגיו של העם שהעלה אותו לכאן. הצבא הצעיר קרא לעצמו צה"ל, שם הבנוי מראשי
תיבות, ובכך חידש מסורת יהודית עתיקה ובד-בבד נתן הכשר לשפה חדשה, תכליתית
ותמציתית, שפה אשר כל מי ששרת בסדיר ובמילואים למד לדבר בה ובעשותו כן סתם את
הגולל על הפאתוס הציוני של תקופה קודמת. המשושים הרגישים של המשוררים רשמו לפתע
שירה לא-מוכרת. בגלל לשון ההמעטה שנקטו, והחומרים היומיומיים שגייסו לשורותיהם,
האשימו אותם בהשפעות זרות - אנגלו-סאכסיות. למעשה צמחה שפת הצימצום כאן ומבפנים,
ולא היה כל צורך לייבא אותה מן ה"מערב השוקע".
 
לידת התאומים
אל תוך הרגע הזה בהיסטוריה שלנו נולד הקולנוע הישראלי. הוא נולד "לידת תאומים",
בדמות צמד הפכים: "סאלח שבאתי" ו"חור בלבנה".
 
אורי זוהר, צעיר בן דורם של המשוררים והסופרים החדשים שייקראו עד מהרה "דור
המדינה" (להבדיל מ"דור הפלמ"ח"), קם בוקר אחד והסריט פואמה סאטירית בשפה
לא-מובנת, שהביכה את המפיקים ועוררה מחאה אצל הצופים המעטים שבאו לחזות בה. הוא פתח בזאת את השביל הצר והפתלתול של הקולנוע האישי בישראל, "קולנוע המחבר". "חור בלבנה" הקפיץ את הקולנוע הישראלי מרחק שנות דור והציבו בשורה אחת עם הספרות החדשה.
 
אפרים קישון, יליד מזרח-אירופה, שריד העם שניספה בשואה, ירד אל העם האחר והסריט
מלודראמה מלאת-חן וחיוניות, שכבשה את לב ההמונים ופתחה את הכביש המהיר למפיקי
הבורקאס. "סאלח שבאתי" הוא מלודראמה נקייה משקרים, שמפיקי הבורקאס שאלו ממנה רק
את התימאטיקה - ישראל השנייה בראי ישראל הראשונה - ואת ססגוניות המירקם החברתי.
הפנים הלאומיות שהשתקפו עד אז בריקוד-העם הישראלי ובעבודות משכית, ניגלו, עתה גם
בסירטי הבורקאס. הרעב לזהות תרבותית הוליד חיקויי פולקלור, שהמשותף שבהם הוא המבט
מבחוץ, ובמקרה הבורקאס גם המבט מגבוה, על תרבות ומסורת אמיתיים. זהו המבט האשכנזי
על תרבות "העם האחר".
 
סרטים כמו "פורטונה", "מלכת הכביש" ו"קזבלן" של מנחם גולן, "צ'ארלי וחצי",
ו"משפחת צנעני" של בועז דוידזון, או "אמי הגנראלית" של יואל זילברג, נוצרו בפינות שונות
של התעשייה - אך הנוסחה בכולם היתה אחת. אל תוך הצורות הקלאסיות של אמנות
הדראמה - קומדיה ומלודראמה - נארגו טיפוסים עסיסיים שדיברו בעגת-רחוב ציורית וחיו חיים
השאולים מכתבות שבועוני-נשים. המציאות בהם נתפשת בקוויה הגסים ביותר, והפנייה,
כביכול, אל "החיים כמו שהם" במקום שתביא ליצירת קולנוע עממי טוב, כדוגמת ה
בי-פיקצ'רס" האמריקניים, הביאה ליצירת ז'אנר הבורקאס. סירטי הז'אנר פועלים על הצופה
בדרך פשוטה. הדמויות סטיריאוטיפיות שנקל להזדהות איתן, המציאות מוחלטת ומובלט בה
כל מה שהוא אקזוטי או סנטימנטאלי, ופעולתו העיקרית של הגיבור מבוססת על דגם כוזב
מבחינה חברתית.
 
כדי להעריך נכונה את ריכוז הרעל במים העומדים האלה, אין מנוס מדיון נרחב יותר
בשניים מן האופיינים שבסירטי הז'אנר: "צ'ארלי וחצי" של בועז דוידזון, ו"כץ וקראסו"
של מנחם גולן, שניהם סרטים שזכו בזמנו לפופולאריות עצומה.
 
צ'ארלי, רווק צעיר החי על גבול הפשע, הוא גיבור הסרט. ששון, הנבל העשיר, הוא נשוי אך
חשוך-בנים. שניהם בני עדות המזרח מאותה שכונה. עלילת הסרט מתפתחת בשני צירים
נפרדים
- מאבק על כסף ויוקרה בין צ'ארלי וששון, ומלחמתו של צ'ארלי על ליבה של
בת-עשירים ממוצא אשכנזי, אותה הוא חפץ לשאת לאישה. ששון מצידו נתון בסבך בעייתו -
העקרות. אך המאבק בין הגיבור לנבל אינו אלא תחבולה של התסריט, שתפקידה לקשר בין
שתי דמויות שסיפורה של כל אחת מהן די בו כדי להעסיקנו בסרט נפרד.
 
הקישור המיקרי, לכאורה, בין הצלחתו של ששון להכניס את אשתו להריון לבין זכייתו של
צ'ארלי יריבו בכלה הלבנה והעשירה מעניק לסרט את כוח-המשיכה המיוחד שלו. בקישור זה
צפון דגם-פעולה שמספק לצופה פתרון מדומה לבעיותיו האמיתיות והכואבות. ששון
חשוך-בנים שואל בעצתה של אימו של צ'ארלי, שהיא האשה החכמה של השכונה. בסיועו של
אביו של צ'ארלי הוא משיג שיקוי-אהבה בדמות שפם הג'יראפה מגן-החיות. השפם, סמל
גבריות, מכניס את אשתו של ששון להריון. מנקודת-מבטו של צופה הסרט, מתוך התרבות
והמסורת שבהם הוא חי, פתרון מסוג זה לבעיית העקרות של ששון הוא מתקבל על הדעת.
לעומת זאת, נישואיו של צ'ארלי לבת העשירים האשכנזיה אינם מתיישבים עם מה שמוכר
לצופה מן המציאות הישראלית. צ'ארלי העני, חסר-ההשכלה, ובעל הנטייה לפשע, אינו נמנה
עם מה שמכונה בלשון הסוציולוגים "מאגר המועמדים לנישואים בין עדתיים". על סתירה זו
בין המציאות לבין עלילת הסרט מגשר מקרהו של ששון. הצופה יודע, כי בחברה המודרנית
יש לבעיית העקרות של ששון פתרונות שונים מאלה שמוצעים בסרט, אולם בחברה המסורתית,
בה חי הצופה, שיקוי-האהבה הוא עדיין פתרון אפשרי.
 
בדומה לזאת, יודע הצופה, כי סיכוייו של צ'ארלי להתחתן עם כלה עשירה ממוצא אשכנזי
שווים, או קרובים לאפס. בחברה המודרנית, בה מתרחש מאבקו של צ'ארלי, שני הפתרונות
שמציע הסרט - החתונה עם האשכנזיה ושפם הג'יראפה כאמצעי נגד עקרות - לא יצלחו. הסרט
מנצל את המסורת התרבותית של הצופה, שמתייחס אל שיקוי האהבה כאל תרופה נגד עקרות
ומכתיב את ההשוואה בין מיקרהו של ששון לבין מיקרהו של צ'ארלי. בעזרת תרגיל פשוט של
אנאלוגיה, מאלץ התסריטאי את הצופה לקבל כעובדה ניצחת אפשרות שאינה עומדת בשום
מבחן של מציאות. הצופה זוכה לראות על הבד את מה שלעולם לא יראה בחיים - חתונתו של
צ'ארלי עם הכלה הלבנה היא עתה אפשרות ריאלית עבורו בדיוק כמו שפם הג'יראפה,
שמכניס את אשתו של ששון להריון.
 
מניפולאציה חברתית
גניבת-הדעת של מפיקי הבורקאס היא, אם כן, מעשה מחוכם למדי. בתוך מראית-עין של
ריאליה מוכרת ודמויות שנקל לצופה להזדהות איתן, מושתל בסרט דגם-פעולה כוזב. בחייו
לא יזכה צ'ארלי לשאת לאישה בת עשירים מ וצא אשכנזי, ספק רב הוא אם אפילו ישתה
איתה קפה אי-פעם. אין לייחס למפיקי הבורקאס, ויהיו סוחרים ממולחים ככל שיהיו, את
כשרון ראיית הנולד, בעזרתו יהיו מסוגלים לחזות מראש את הנוסחה להצלחה הקופתית
הבאה. אומנותם היא אומנות המניפולאציה החברתית. הם מייצרים סרט עממי לקהל עממי,
קהל שחושיו מחודדים ממלחמת-הקיום ועל כן, כדי למכור לו את הסחורה, חייבים להערים
עליו. זאת עושים באמצעות תרופת-הרדמה פוליטית הטמונה בסרט.
 
בדרכו, מתאר הסרט "צ'ארלי וחצי" את תרבות העוני של עדות המזרח בישראל. העשיר
האשכנזי, שבע ומרוצה מעצמו, מצטייר כצללית אי-שם בין ערפילי שדות הגולף של קיסריה,
אליהם יכול צ'ארלי להגיע רכוב על חיציו של ארוס. דוידזון אינו מסלף את תמונת הרחוב
בשכונה או את היחסים במשפחה, אף ציור הצד האשכנזי עשוי בסכמאטיות אינו חוטא הרבה
לאמת. הסילוף נמצא במקום אחר. רבבות הצ'ארלים שראו את הסרט, יצאו מן האולם בהרגשה
שגם הם יכולים. צ'ארלי, גיבורם, עשה את הבלתי-אפשרי והסרט פעל על דמיונם כך
שהבלתי-אפשרי הוא עתה בעיניהם אפשרי.
 
עשרות סירטי הבורקאס, ששטפו את המסכים בשנים האחרונות, אינם תופעה מיקרית. לבד מן
הלהיטות של מפיקים לעשות כסף קל, התפתחות הז'אנר הזה כזרם המרכזי של הקולנוע
הישראלי הוא פרי מדיניות מכוונת של המימסד, מדיניות שתכליתה אחת - לשפוך שמן על
פני הגלים הסוערים של הפוליטיקה הפנימית של מדינת ישראל. סירטי הבורקאס משרתים את
השיטה, הם מרדימים את חוש-הביקורת ואת המודעות הפוליטית של קהל הצופים ומנצלים את
המצוקה החברתית ואת חוסר-ההשכלה של ישראל השנייה כדי למלא את קופת המפיקים. מה
שקורה על המסך יחד עם מה שמתרחש באולם, משקף נאמנה את המציאות הישראלית
מצייאות שבה עובדת האמת "שעות נוספות" בשירות השקר.
 
המתעשרים החדשים
"כץ וקראסו", סרט נוסף מבית-היוצר של הבורקאס, הוא עבודת מחקר קטנה על קאפיטליזם
נוסח ישראל. "כץ וקראסו" הן שתי משפחות עשירות ומבוססות בעיסקי-ביטוח. כץ הוא
אשכנזי וקראסו ספרדי. ישראל, היא, כידוע, שוק טוב לעיסקי ביטוח, לאו דווקא מחמת
מיעוט תביעות נזיקין של המבוטחים, אלא משום שעיסקי כספים בישראל הם מן הטובים
בעולם. "כץ וקראסו" מתחרים ביניהם על תיק הביטוח של חברת-הנפט הלאומית. נציג
החברה שבידו ההחלטה למי לתת את התיק הוא פקיד בשם ישראל, אדם קטן ומופרע שכל
מעייניו במעשי ניאוף וזימה. נוח למנחם גולן ל הציג את השחיתות הציבורית כפועל יוצא
של השחיתות המינית. כי הלא גם כץ וקראסו אינם שיות תמימים בעיסקיהם עם המימסד, אלא
שהם, איש איש בדרכו, גברים סולידיים ואבות מהוגנים, בעוד ישראל הפקיד הוא נואף
מזדקן הנשלט על ידי אשתו, ועל-כן אך טיבעי הוא שאדם כמותו אפשר לקנות בשוחד מיני.
 
בין כץ לקראסו נטוש מאבק עיסקי חסר-פשרות, וכץ האשכנזי שאינו דק בענייני כבוד
המשפחה, מרחיק-לכת בהציעו את בתו היפה כאתנן תמורת תיק הביטוח. הבדלי התרבות
והניגודים החריפים בדור האבות מיטשטשים כמעט לגמרי בדור הבנים ובמהלכה של הקומדיה
מתגברת אהבת הצעירים על הסתייגויות ההורים ושוב חוגג ארוס את נצחונו כשהפעם מלאה
אשפתו בכסף מקופת אוצר המדינה. בניו של קראסו לוקחים לנשים את בנותיו של כץ.
בסיום, ישראל, הפקיד המושחת, מחלק את תיק הביטוח השמן שווה בשווה בין שתי
המשפחות.
 
לפי גירסת הבורקאס, בשלב זה של המאבק החברתי בין עדות המזרח לאשכנזים, מאחדת
את שני הצדדים השאיפה להתעשר מהר ככל האפשר, ולו גם בדרכים לא-כשרות. לכאורה, תוצאת המאבק היא תיקו, אולם העתיד הביולוגי, מבטיח גולן, שמור לספרדים. בניו של קראסו
נשאו את בנותיו של כץ, בדור הבא לא יהיה כבר זכר לכץ, כולנו ניקרא קראסו.
 
הקהל ש"כץ וקראסו" מיועד לו, אינו עשוי מיקשה אחת. בישראל של 1971, בתקופה של גאות
כלכלית, רבים הם המתעשרים החדשים. מצד שני, רבים עוד יותר הדפוקים שלא נהנו מן
השפע של "בין שתי המלחמות". אלה כן אלה זקוקים לאישור ולעידוד. הפקיד המושחת ב"כץ
וקראסו"
מעניק לגיטימאציה למעשיהם של מתעשרים רבים - אם לו מותר לקחת שוחד, לנו
מותר לא להצהיר (מס הכנסה, מכס, ערך עיסקות מקרקעין וכולי וכולי). שחיתות בקרב
הפקידות הציבורית שימשה מאז ומעולם עלה תאנה לכל אלה שהעלימו מס ושדדו רכוש
ציבורי בדרך זו או אחרת. כאן מיטיב הסרט לקלוע לצורך באישור חברתי, הקיים אצל
המתעשרים זה מקרוב.
 
אולם כץ וקראסו הלא אינם מתעשרים חדשים, ולרגע נדמה שמפיקי הסרט שגו, ובמקום
להציב בנוסחה שני צעירים נמרצים הלהוטים "לעשות זאת", מסרו את התפקיד לגבירים כץ
וקראסו. אלא שעיון חוזר בעלילת הסרט חושף נידבך נוסף של שקרים מוצנעים היטב.
השניים המשחקים "פייר פליי" ביניהם, אינם רק אב-טיפוס של עשירים או מתעשרים, הם
מהווים גם שני צדדים של הפער האתני-חברתי במדינת ישראל.
 
העתיד בביצים
במציאות, הדרך לסתימת הפער היא פשוטה לכאורה. מיזוג בדרך של נישואים בין-עדתיים
וחלוקה מחדש של העושר באמצעות המדינה. הסרט מאשר צד אחד במישוואת תיקון הפער -
נישואי בנות כץ לבני קראסו, ומעוות את הצד השני - חלוקת העושר בין ישראל השנייה
לראשונה. המאבק על נתח מן העוגה הלאומית מתנהל במתכונת של תחרות בין שתי פירמות
מסחריות. בסופו של דבר יוצאים שני הצדדים ברווח. המפסיד, בסיפור מאלף זה, הוא חברת
הנפט הלאומית, באמצעות הפקיד המושחת ישראל, (מיותר להדגיש את סמליות השם).
לפי חוקי המשחק בסירטו של מנחם גולן, כספי-ציבור הם טרף חוקי לכל מי שמשתתף במשחק.
קוד-ערכים זה נשען לא במעט על המסורת הגלותית של הסוחר היהודי הממולח המערים על
פקיד הרשות, הגוי המטומטם.
 
עד כאן דואג מפיק הבורקאס לתיקון נשמתם של המתעשרים, ומה על תקנתם של הדפוקים?
ככל שיישמע הדבר אבסורדי, ממלא בן עדות המזרח העשיר תפקיד נוסף בסרט - הוא מייצג
את הדפוקים.
 
עבור הצופה, קראסו הינו בראש וראשונה יהודי מזרחי, אחד משלנו, רק במקום שני הוא
מייצג עבורו את העשיר הנמנה על מעמד העילית הכלכלית. גולן משכך את כאב הדפוקים
באמצעות מסר כוזב; במקום מאבק חברתי, שמטיבעו יהיה רצוף הרבה זיעה אם לא דם, הוא
מציע תחרות בין סוחרים. כל זאת בשנה שבה, ראש הממשלה גולדה מאיר אמרה על הפנתרים
השחורים שהם "לא נחמדים". הפער החברתי, החוצה כנהר את הרחוב הישראלי, זוכה ב"כץ
וקראסו"
לדימוי אנמי וכדי שדימוי מסולף זה יתקבל על דעתו של הצופה מוסיפים לו
בונוס קטן: העתיד צפון בביצים, וביצים, לפי גירסת הסרט, יש יותר בצד המזרחי.
 
יער הבורקאס
ז'אנר הבורקאס הינו היצירה המקורית של הקולנוע הישראלי עד כה. זה אולי סיכום עצוב,
אך מובלעת בו גם תקווה מסויימת לעתיד. באמצם את הכלל המחוכם ש"הצורה עולה ביוקר",
קנו לעצמם מפיקי הבורקאס מקום במועדון המכובד של היוצרים הקלאסיים. אלא שהצעד
הבא במסעם הקולנועי היה תרגום סרטים זרים לסרטים ישראליים על ידי צילומם מחדש
בעברית ובביצוע שחקנים ישראלים - כאלה היו הסרטים "נורית", "שרית" ובמידה מסויימת
גם "אסקימו לימון". מהלך זה היה אמור להבטיח מראש את ההצלחה המסחרית של הסרט,
וברוב המיקרים כן היה. כל זה לא ייחשב לחטא, ובמאמץ קל ניתן אפילו לראות בגילוי-הלב
שבו מודה המפיק או הבמאי שאין לו יומרה למקוריות, איזה מין חן מקומי מיוחד. אלא
שמאחורי המסווה של חן מקומי, כביכול, מ סתתרת השקפת עולם לא מוסרית.
 
בראיון ל"קולנוע 75" אומר בועז דוידזון, במאי סירטי בורקאס: "ריבונו של עולם, בן אדם
הולך בתוך יער של בורקאס, בתוך יער של עדות, בתוך ג'ונגל של מבטאים ושפות, כל זה
מסביבי עשרים וארבע שעות ביממה - ואני מתכחש לזה?" ובהמשך אותו ראיון: "אמת זה דבר
יפה. להוציא בסינמה איכות של אמת זה דבר נהדר. אבל לא כל האמת מעניינת. האמת
רצופה בשיממון אינסופי (הדגשה שלי - י.נ.)".
 
במשפטים ספורים אלה נמסרת באופן תמציתי וקולע האמת הלא משעממת על סירטי
הבורקאס. החברה הישראלית, אותו יער של בורקאס, היא עשירה מאין כמוה בטיפוסים
ובמסורות, רוחשת-חיים ומלאת תנועה ומתח ביער, מתרחשות עלילות אינספור ולכל עלילה
גיבור שהוא טיפוס חברתי מורכב ומלא-סתירות. אלה הן עלילות מרתקות רצופות-אמת,
ורק מי שעיניו טחו מראות יכול לטעון כי אותה אמת רצופה בשיממון אינסופי.
 
בגלל קוצר השגתו אין דוידזון מסוגל לראות את העצים מבעד ליער. המירקם החברתי
העשיר נתפש על ידו בבחינת תפאורה בלבד. כדי לחלצנו מן השיממון שמהלכת עלינו האמת
אין אלא לשבץ בעלילת הסרט כמה שקרים. ומה רע בשקרים? שקרים יש גם באגדות, שקרים
נהדרים, רצופי-אמת, כי האגדות, זאת לדעת, אינן יער של בורקאס, האגדות הן יער של כיפה
אדומה והזאב.

מפיקי הבורקאס שותלים בעלילות סירטיהם שקרים פוליטיים. הם עושים זאת בעידוד
ובתמיכה מלאה של המימסד הפוליטי, שהמציא עבורם את שיטת עידוד הסרט הישראלי.
וכך - בחברה שמודעת לשיטות שלה - הפך השקר לשיטה וחדל מלהיות חלום או אגדה.
 
מקור:
קולנוע ישראלי, מקראה, בהוצאת אוניברסיטת תל-אביב
 
 



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש