עמלנט משרד החימוך המנהל למדע וטכנולוגיה הפיקוח של מגמות טכנולוגיות תקשורת דף הבית
  ראשי    אודות    צרו קשר    שאלון משוב    לאתר המגמה    עמלנט     

 ייצוגים
 פוליטיקה בעידן הניו-מדיה
  הטלוויזיה והפוליטיקה
  בחירות ושיווק פוליטי
  יחסי תקשורת-שלטון
    הקדמה
    זכות הציבור לדעת
    דעת קהל
    תקשורת ומוסדות המדינה
    התקשורת והציבור
    מהו מסגור?
    ספין תקשורתי
    סקרים והשלכותיהם
    שאלות פתוחות
    שאלון רב ברירה
    קישורים ומאמרים בפרק זה
 מהסיפור למיזנסצנה
 יהדות ותקשורת
 חופש הביטוי והעיתונות

גרסא להדפסה גרסא להדפסה
 
 
הקשר בין אמצעי התקשורת ובין מוסדות המדינה


הגישה הפונקציונליסטית
הספרות המחקרית שדנה בקשר שבין התקשורת ובין המדינה מתפצלת לשתי גישות עיקריות:
האחת היא הגישה הפונקציונליסטית, שקובעת כי התקשורת עצמאית ביסודה, אך דרגות החירות שלה שונות ממדינה למדינה. עצמאותה של התקשורת באה לידי ביטוי בכך שהיא אינה משרתת אינטרסים של מקבלי ההחלטות אלא אינטרסים של צרכניה.
על-פי גישה זו התקשורת ממלאת פונקציות חברתיות חשובות. מעצבי הגישה הזו הגדירו מהן הפונקציות העיקריות של התקשורת. כך לדוגמה לזרספלד ומרטון לזרספלד, פ. ומרטון, ר. "תקשורת המונים, טעם פופולארי ופעולה חברתית מאורגנת". ב- כספי,  ד. קשורת המונים - מקראה. האוניברסיטה הפתוחה 1995. טוענים שהתקשורת ממלאת שתי פונקציות עיקריות - מתן מעמד ולגיטימציה לנושאים מסוימים, ואכיפה של נורמות חברתיות.
חוקר נוסף שביקש להגדיר את הפונקציות של התקשורת הוא הרולד לאסוול, שהגדיר שלוש פונקציות עיקריות של התקשורת:
1) פיקוח על הסביבה
2) התאמה בין חלקיה השונים של החברה
3) העברת המורשת מדור לדור
הסוציולוג צ'רלס רייט הוסיף פונקציה רביעית, והיא בידור.

בסך הכול, על-פי כלל חוקרי הגישה הפונקציונליסטית, חמש הפונקציות העיקריות של התקשורת הן:
1) סיקור (העברת מידע)
2) רקע ופרשנות
3) סוציאליזציה (העברת מורשת, תהליך הקניית הכליים החברתיים, הנורמות והערכים)
4) בידור
5) גיוס
והן מצביעות על כך שיש קשר הדוק בין חברה ופוליטיקה לבין התקשורת.


שאלה לדוגמא בנושא חמש הפונקציות, מתוך בחינת בגרות

"... מחקר חדש מגלה: "תרופות נוגדות דיכאון עלולות להגביר את הדחף להתאבדות בקרב ילדים ומבוגרים. בדצמבר שעבר קבעה הרשות הבריטית שיש נטייה מוגזמת של רופאים לרשום את התרופה, אך נקבע שאין בה סיכון לשימוש אצל מבוגרים. ואולם, המחקר שהתפרסם אתמול מטיל ספק בממצאים הקודמים, וטוען שהחברה המייצרת את התרופה הגישה לרשות התרופות נתונים חלקיים בלבד ..." (הארץ 23/8/05)
א. על-פי הציטוט, מנו והסבירו שתי פונקציות (מתוך חמש) שממלאת התקשורת על-פי התיאוריה המבנית-תפקודית.
ב. מהי הפונקציה החיובית ומהי הפונקציה השלילית (דיספונקציה) בקטע שלפניכם?

תשובה
א. חמש הפונקציות התקשורתיות מוצאות את ביטוין בידיעה - חלק מהן באופן גלוי יותר והחלק האחר בצורה סמויה. שתי פונקציות (מתוך החמש) שממלאת התקשורת על-פי הציטוט מעיתון "הארץ" הן דיווח וקישור (פרשנות), שהרי לא יכולנו לדעת על המחקר החדש ללא דיווחה של התקשורת בנושא. הקישור והפרשנות שעושה התקשורת באים לידי ביטוי בכל הנוגע להתאמה שנעשית למול קביעת הרשות הבריטית והמידע שמפקפק במחקר ומוסר לנו שהחברה הגישה נתונים חלקיים בלבד. ללא הקשר זה ייתכן שנוטלי התרופות המוזכרות היו מפסיקים את נטילתן, ובכך היה יכול להיגרם נזק. בנוגע לגיוס, הרי שיש כאן מעין התגייסות לבחון את יעילותן של התרופות האמורות לתת מענה למחלה שנמצאת על סדר-היום, ופחות ופחות אנשים מתביישים לדון בה בציבור. ובנוגע לבידור, הרי שכל נושא ההתאבדות הפך בחלק גדול מאמצעי התקשורת לחומרים אמוציונליים מציצניים.

ב. פונקציה חיובית -  רופאים ישנו את תדירות רישום התרופה לחולים, או ינסו למצוא תחליף טוב יותר.
פונקציה שלילית - יצירת פאניקה, חרדה ודאגה בקרב נוטלי התרופות.


משימה

היכנסו לאחד מאתרי החדשות:
www.haaretz.co.il
www.nrg.co.il
www.ynet.co.il
www.news.walla.co.il

חפשו ידיעות חדשותיות או כתבות שממלאות אחר חמש הפונקציות התקשורתיות. נתחו את הטקסט באופן שיבהיר אילו חלקים ממנו עונים על איזו פונקציה.


הגישה המבנית ביקורתית
הגישה האחרת היא הגישה המבנית-ביקורתית, המדגישה את העובדה כי התקשורת היא חלק מן השיח הפוליטי השליט בה. על-פי גישה זו, למרות שהתקשורת היא עצמאית, היא איננה מנותקת ממטרות סובייקטיביות שמעצבים גורמים הגמוניים בחברה, כפי שמוזכר בחלק הראשון של מבנית זו.
למרות שמקובל להתייחס לתקשורת כאמצעי לדיווח "אובייקטיבי" של התרחשויות חברתיות ופוליטיות וכאמצעי פיקוח ושמירה על מוסדות המדינה כמו צבא ושירותי ביטחון, חוקרי הגישה הביקורתית רואים בתקשורת את אחד ממוקדי הכוח החשובים ביותר במדינה המודרנית. חוקרים בגישה המבנית-ביקורתית הדגישו כי אמצעי התקשורת אינם סוכנים ניטרליים, אלא מכשירים חיוניים המשמשים ארגונים גדולים ועוזרים להם לשמר את עוצמתם הפוליטית והכלכלית. אחת השיטות הבדוקות שבאמצעותן  ארגוני התקשורת מקדמים את האינטרסים של בעלי העניין היא להימנע ככל האפשר מכל טיפול בנושאים השנויים במחלוקת, ובייחוד בנושאים בעלי משמעות אידיאולוגית.

לרוב, תקשורת חדשותית בחברות דמוקרטיות אינה קובעת את סדר-היום באופן מודע או במכוון; היא קובעת אותו שלא במכוון כתוצר לוואי של ההכרח לבחור מספר מועט של כותרות בדיווח החדשות של כל יום. מכיוון שקביעת סדר-היום היא תוצאה בלתי מכוונת של דיווח החדשות - זהו תפקיד שאי-אפשר לחמוק ממנו או לוותר עליו. אבל משך הזמן המוגבל של תשומת הלב של הציבור מביא לכך שאפילו הנושאים החשובים ביותר יכולים להיעלם מסדר-היום החדשותי - אלא אם כן קיים זרם בלתי פוסק של מידע חדש וזוויות חדשות.

קיבולת מוגבלת זו מחייבת פיתוח קונצנזוס ממשי לגבי אותם הנושאים אשר יעמדו בראש סדר-היום. העובדה שהקיבולת של סדר-היום הציבורי מוגבלת באופן קיצוני  מקלה בו-זמנית על השגת הקונצנזוס. בכל נקודת זמן מסוימת יש רק מעט נושאים עיקריים היכולים לשלוט על מחנה תומכים משמעותי בקרב הציבור. כאשר הציבור נשאל באמצעות סקרים על הבעיה החשובה ביותר הניצבת בפני המדינה - לא מוזכרים יותר משלושה או ארבעה נושאים, ולעתים נושא אחד שולט על סדר-היום הציבורי לתקופת זמן.