עמלנט משרד החימוך המנהל למדע וטכנולוגיה הפיקוח של מגמות טכנולוגיות תקשורת דף הבית
  ראשי    אודות    צרו קשר    שאלון משוב    לאתר המגמה    עמלנט     

 ייצוגים
 פוליטיקה בעידן הניו-מדיה
  הטלוויזיה והפוליטיקה
  בחירות ושיווק פוליטי
  יחסי תקשורת-שלטון
    הקדמה
    זכות הציבור לדעת
    דעת קהל
    תקשורת ומוסדות המדינה
    התקשורת והציבור
    מהו מסגור?
    ספין תקשורתי
    סקרים והשלכותיהם
    שאלות פתוחות
    שאלון רב ברירה
    קישורים ומאמרים בפרק זה
 מהסיפור למיזנסצנה
 יהדות ותקשורת
 חופש הביטוי והעיתונות

גרסא להדפסה גרסא להדפסה
 
 
סקרים והשלכותיהם


 



סקרי דעת-קהל בנושאים רבים ומגוונים הפכו לדבר יומיומי ומקובל בחיים הפוליטיים. הם מיועדים לייצר תוצאות פוליטיות גלויות של לגיטימציה או דה-לגיטימציה, כלומר מטרתם לבחון אם "הקהל איתנו או נגדנו" - בדרך-כלל בנוגע למדיניותו של שלטון מכהן כלשהו.


אך לפני שנבחן את הקשר שבין סקרים ופוליטיקה, נאמר באופן כללי על תופעת הסקרים כי המידע הרב שנאסף באמצעות סקרי דעת-קהל  מיועד לשימושנו באופן יומיומי. נתונים כמו: שיעורי הוצאות משפחתיות, עמדת הציבור לגבי ההתנתקות, שכר ממוצע במשק, עמדות כלפי פרסומות, כלפי מוצרים, העדפות פוליטיות, מפלגתיות, אידיאולוגיות - כל אלה מוערכים באמצעות סקרים.


חדירת הסקרים כשחקן חדש לחיים הפוליטיים העלתה את השאלה מהי הלגיטימיות שיש להעניק לדרך החדשה הזאת שבה "נתפסת" דעת-הקהל. מעתה ואילך, על-פי תרבות הסקרים, אמורה דעת-הקהל להיחשב למדויקת יותר, ובעיקר עם תמיכה מדעית. האם הסקרים לא נוטלים מהפוליטיקאים את הזכות לדבר ולייצג את "דעת-הקהל", והאם הסקרים אינם יכולים להוות תחליף לדמוקרטיה ישירה? הרי הקהל (או לפחות חלק מייצג שלו) נשאל מעתה ואילך בצורה ישירה ומתמשכת על מה הוא חושב ומה הוא רוצה.


בדיון הזה יש הרואים בכניסת הסקרים לפוליטיקה "התקדמות פוליטית" אמיתית. אחרים, בעיקר פוליטיקאים שהם תוצר של המנגנון המפלגתי, מודאגים מאוד לגבי התפקיד ההולך ומתרחב של הטכנולוגיה החדשה הזאת, שלפחות בצורה מרומזת מרשה לעצמה להכתיב למנהיגים פוליטיים אילו החלטות להחליט. האם העובדה מדענים פוליטיים משתמשים בסקרים לא תוביל לדמגוגיה מסוימת בפוליטיקה? מהי ההשפעה של חדירת הסקרים והרעיון החדש של "דעת-קהל" על המשחק הפוליטי וקבלת החלטות? בתחילת הדרך יוחסה להם אמינות יחסית, אך לאחר מכן יתחילו המניפולציות: העולם הפוליטי והעיתונאים ישתמשו בסקרי קדם-בחירות למטרות פוליטיות וינסו בעיקר להשפיע על החלטות הבוחרים והנבחרים. עיתונים ומפלגות פוליטיות יבצעו במשך הזמן מספר הולך וגדל של סקרים - בחלקם מדומים עם שאלות מושתלות - כדי להשפיע על המציאות.


דן כספי
בספרו "תמונות בראש" טוען כי במרבית הסקרים השאלות מוזמנות לפי צורכי ההפקה של תכניות האקטואליה וכדי להוסיף מרכיב פיקנטי לטיפול התקשורת באותם נושאים. במקרים רבים השאלה בסקר משמשת להעלאת נושא על סדר-היום הציבורי עוד בטרם נערך כל דיון, אפילו במסגרת אמצעי התקשורת שיזמו את הסקר. מסתייעים בסקרים כדי לחולל סביב נושא מסוים תהליך שלם של עיצוב דעת-קהל. לדוגמה, מי שמעוניין בתקציבים נוספים לחינוך לדמוקרטיה, או לחילופין, ללימודי יהדות, יקדם סקר בנושא. השיטה מוכרת: אפשר ליזום סקר כדי להוכיח בקלות יחסית היעדר ידע בסיסי, למשל בתולדות הציונות או בדמוקרטיה.


מסקנה
: קיים חשש מפני שימוש מניפולטיבי מודע בממצאי סקרים כדי לעצב דעות; לעיתים סוקרים מציעים נושאים ומנסחים שאלות לפי שיקולי הברירה
התקשורתית - מה מעניין ומה יעשה כותרות. בעיה נוספת בנוגע לסקרים מתייחסת לפוליטיקאים המזמינים אותם ומתעניינים רק "בשורה התחתונה" של הסקרים: כלומר האם הממצאים מסייעים או אינם מסייעים לקדם נושא או מטרה, המשרתים אותם.


משימה

קראו את הכתבות הבאות המצורפות למטה, וענו על השאלות:
מי הזמין את הסקר?
האם הממצאים יכולים לעצב דעות? להשפיע ברמה ההתנהגותית?
האם ליוזמי הסקר יש מטרה סמויה?
האם מטרה מסוימת תקודם בעקבות הסקר?


סקר:
27% מבני הנוער צופים בטלוויזיה או גולשים באינטרנט
יותר מ-8 שעות ביום
 !

מאת: יולי חרומצ'נקו  "הארץ" יום שני ב' בסיון תשס"ו,29/5/2006 

רוב בני הנוער מבלים את זמנם הפנוי בין הטלוויזיה לאינטרנט - כך עולה, בין היתר, מסקר שערכה מועצת התלמידים הארצית בקרב כ-600 תלמידי תיכון בני 15-18 ממגזרים ומאזורים שונים. ממצאי הסקר, שעסק בתרבות הפנאי של בני הנוער ובהתייחסותם לפוליטיקה ולאחריות חברתית, יוצג היום בחיפה, בוועידה הארצית של מועצת התלמידים.על-פי הסקר, 27% מבני הנוער צופים בטלוויזיה או גולשים באינטרנט שמונה שעות ויותר ביום, ו-16% השיבו כי הם עוסקים בפעילויות אלה 6-8 שעות. 24% מבני הנוער השיבו כי הם צופים בטלוויזיה או גולשים באינטרנט 6-4 שעות בכל יום, ו-25% עסקו בפעילויות אלה 4-2 שעות ביום. רק 8% מהתלמידים אמרו שהם רואים טלוויזיה או גולשים באינטרנט פחות משעתיים ביום, או לא עוסקים בכך כלל. בסקר התבקשו התלמידים לדרג את מידת התעניינותם בתחומים שונים. על-פי התשובות, רוב בני הנוער מתעניינים יותר מכל במבחנים ובהישגים אחרים, ובמקום השני והשלישי נמצאים בילויים וקניות. השירות הצבאי ממוקם במקום הרביעי ברשימת תחומי העניין.

נינט הגיעה למקום השני בסקר "הנשים המהממות בישראל"
Ynet ערך סקר שמטרתו לדרג את הנשים המהממות בישראל, לדורותיהן, ולמקום השני הגיעה נינט. תוצאות הסקר משלבות בין בחירת הקהל לבין רשימה שערך מיקי בוגנים. לסקר הצביעו כמעט 34 אלף מצביעים, שבחרו בבר רפאלי במקום הראשון. נינט מוקמה ישר אחריה, בהפרש של כ-1,000 קולות. במקום השלישי נמצאת מירי בוהדנה וברביעי נועה תשבי, שנעדרה תחילה מהרשימה, אולם שולבה בה בעקבות פניות טוקבקיסטים זועמים. עוד זמרות ברשימה - במקום ה-17 נמצאת הזמרת/דוגמנית מלאני פרס, ירדנה ארזי מוצאת את עצמה במקום ה-19, כשמקום אחד מעליה נמצאת הדר עוזרי. במקום ה-22 נמצאת עופרה חזה. ברשימה ניתן לראות בבירור כי ככל שעולה הדירוג, כך יורד גיל האישה הנבחרת. במקום ה-20 נמצאת הדיווה של "ילדות רעות", יונה אליאן ובמקום ה-23 הביצ' של "האלופה" לירז צ'רכי. דנה אינטרנשיונל צולחת את המצעד ומגיעה עד המקום ה-34 ואפילו יפה ירקוני זכתה למקום של כבוד במקום ה-36. ג'וזי כץ, גלי עטרי ואילנית, מעטרות את המקומות ה-38 עד ה-40. יש כבוד.


שאלות למחשבה
האם סקרים אינם מאיימים על ההיגיון של הבחירות, המסומל בקלפי? האם הסקרים אינם מנסים להשפיע על החלטת הבוחר על-ידי מתן תוצאות מראש? האם לא צריך לתת לבוחר להחליט לפי מצפונו? האם פרסום של כוונות הצבעה, שמתקבלות ומוצגות כתחזיות, משנות את רצון הבוחר, במיוחד עקב הפירושים האינטרסנטיים  שמלווים את הפרסום של התחזיות האלה?
כתוצאה מכך, מדענים פוליטיים מנסים לבחון את השפעות הפרסום על הגוף הבוחר זמן קצר לפני הבחירות. האם התחזיות לא ישחררו את הבוחרים של המפלגה שאמורה הייתה להוביל באותו היום ולגייס את המתנגדים? או להפך? רוב המחקרים מראים שלסקרים שלפני הבחירות אין שום השפעה על ההצבעה מפני שרק מצביעים מעטים משנים את דעתם בעקבות הסקרים, וחוץ מזה, שינויים אלה, לפי המחקרים, יתחלקו בצורה שווה בין כל המחנות, וכך הם מנטרלים זה את זה.

קישור ל-"סקרי דעת-קהל – מדריך למשתמש", אליהו ספיר, המכון הישראלי לדמוקרטיה.


הביקורת והתמיכה בתופעת הסקרים

אלה המגינים על טכניקת הסקרים רואים אותה כ"דמוקרטית" ו"מדעית", וטוענים שהיא תורמת לוויכוח הפוליטי במידה כזאת שסקרים נותנים ל"אזרחים" ולפוליטיקאים אינפורמציה אמינה, שמאפשרת להם להגיע להחלטות נכונות שכן הם יודעים את כל העובדות. מן הצד האחר, המתנגדים  מצויים בעיקר במעגלים האינטלקטואליים: הם מערערים על אמינות הסקרים, על מדגמים לא ראויים, בדיקה לא מקצועית של תוצאות, שאלות שגויות, ואי-הבנה של התשובות. הם מסבירים שסקרים אלה, שפעמים רבות הם מזויפים ולא רלבנטיים, מפריעים לשקט של הבוחרים בזמן ההצבעה, ותורמים לשינוי בתוצאות "הנורמליות" של ההצבעה. ניתן לומר כי  בשביל אחדים הסקרים משתלבים בצורה מושלמת בחיים הפוליטיים הדמוקרטיים, בזמן שבעבור אחרים הם מסלפים אותם בצורה משמעותית. עם זאת, התפקיד השימושי שהסקרים ממלאים הוא כזה שפוליטיקאים ועיתונאים כנראה כבר לא יכולים להסתדר בלעדיהם. סקרי דעת-קהל מאפשרים לקבל "איתותים" של "מצב הדעה". בנוגע לסקרים שלפני בחירות, הם מאפשרים "לבדוק" את סיכויי המנהיגים ועל-ידי כך להשפיע על בחירת המועמדים (כלי לחיזוי או סימולציה).


                          
ידוע לכול שהתייעצות עם מכוני סקרים נועדה כדי לכוון באופן שוטף (לפחות בקשר למרחב הציבורי) גם את מסעי הבחירות של המפלגות השונות. הסקרים מאפשרים במיוחד לעקוב אחר ה"רייטינג" של המועמדים ביחס ל"משחקם" במדיה, ועוזרים לקבוע את הנושאים. הסקרים גם נותנים לראשי המפלגות מושג  על מאזן הכוחות הצפוי, ומסייעים לקבוע אסטרטגיות פעולה ובריתות פוליטיות.