עמלנט משרד החימוך המנהל למדע וטכנולוגיה הפיקוח של מגמות טכנולוגיות תקשורת דף הבית
  ראשי    אודות    צרו קשר    שאלון משוב    לאתר המגמה    עמלנט     

 ייצוגים
 פוליטיקה בעידן הניו-מדיה
  הטלוויזיה והפוליטיקה
    הקדמה
    הטלוויזיה כסוכן שינוי
    אינפוטיימנט: בידור ומידע
    ביקורת האינפוטיימנט
    מהי פוליטיקת האריזה?
    מהו סאונד בייטס?
    פוליטיקאים סלבריטאים
    סיכום
    שאלון רב ברירה
    קישורים ומאמרים בפרק זה
  בחירות ושיווק פוליטי
  יחסי תקשורת-שלטון
 מהסיפור למיזנסצנה
 יהדות ותקשורת
 חופש הביטוי והעיתונות

גרסא להדפסה גרסא להדפסה
 
 
ה"אינפוטיימנט" בראי התיאוריות הביקורתיות



החל משנות ה-70, כאשר היה ברור כי אמצעי התקשורת מתעצמים כמוסד חברתי, החלו התיאורטיקנים לנסח תיאוריות ולפיהן התקשורת משתמשת בכוחה לא למען הציבור אלא למען  האינטרסים של המעמדות החזקים, מאחר והיא עצמה חלק מהאליטה.התיאוריות הביקורתיות האלו, המכונות "גישות ניאו-מרקסיסטיות", תוקפות את הגישה בידורית מסחרית של אמצעי התקשורת שהשתלטה גם על ייצור החדשות הפוליטיות, וטוענות כי אין זה מקרי שהתקשורת מייצרת בידור ושעשועים למכנה המשותף הרחב ביותר של הציבור.

מאחורי זה עומדת קונספירציה: בכדי לבצר את שליטתן, האליטות קושרות קשר נגד הציבור הרחב והן עושות זאת באמצעות תקשורת ההמונים אשר מגויסת ומנוצלת ביעילות כדי להשיג את המטרה והיא הנצחת המצב הקיים המסייעת להן להמשיך ולשלוט. התיאוריות מציגות את אמצעי התקשורת כעסקים כלכליים לכל דבר ומשום כך אין הם ממלאים את ייעודם החברתי הרצוי - ביקורת על השלטון הקפיטליסטי ועידוד ההמונים למרוד בו, להשתחרר מכבליו ולהיטיב את מצבם החומרי. כיוון ששיקולים כלכליים מנחים את הממסד התקשורתי - הרי שהוא מעוניין ביציבותה של המערכת הפוליטית והמשקית; התערערותה עלולה לפגוע באינטרסים שלהם.

הגישות הניאו מרקסיסטיות כוללות שלוש תיאוריות מרכזיות שיוצגו כאן כרקע. לאחר שהתלמידים יעיינו בהן יוטל עליהם למצוא אסמכתאות לתיאוריות אלו בסיקור היומיומי של אמצעי התקשורת.



התיאוריה הכלכלית פוליטית

על פי התיאוריה לשני הממסדים - התקשורתי והכלכלי אינטרסים דומים: שמירת הסדר החברתי והכלכלי קיים. שינויים מרחיק לכת במבנה המשק עלולים לפגוע בבסיסם הכלכלי של אמצעי התקשורת, כך שהשיקולים הכלכליים הם הקובעים והמסבירים את מדיניות הפרסום שלהם.
הזירה הפוליטית למשל, המיוצגת לנו באמצעות כלי התקשורת, עוסקת בקורותיהם של פוליטיקאים השייכים מטבע הדברים למעמד השליט, לאליטה. הישגיות, כוחניות, תחרותיות, הצלחה ושאיפה להשגת מעמד גבוה יותר הם הערכים המועברים אלינו בסיקור היומיומי בנושאים פוליטיים. המסרים המועברים אלינו באמצעות התקשורת, מחזקים את האידיאולוגיה הקפיטליסטית, לפיה החתירה לעושר, למעמד ולתפקיד הם מעל לכל. המעשים המניפולטיביים, התככים והמזימות מועברים אלינו בסגנון של אופרות סבון ויוצרים סיפור טוב המגדיל את הרייטינג של המפרסמים. האינפוטיימנט הזה הנצרך על ידי המעמדות הנמוכים יותר העסוקים וטרודים בענייני פרנסה ועבודה קשה, מנציח בסופו של דבר את הפער בין המעמדות. ההצצה לחיים האלה אינה מייצרת שינוי חברתי והרי לכך התקשורת שואפת, להנצחת המצב הקיים, אלא מספקת  את ההנאה היומיומית הקטנה שמשכיחה את צרות היום בסוף כל יום.



אסכולת פרנקפורט – התיאוריה הכלכלית חברתית

אסכולה זו ביקשה לברר מדוע לא התגשמה נבואתו החברתית של קרל מרקס. קרל מרקס גרס שבכדי לשנות את מבנה הכוח בחברה ולהפוך אותה לצודקת יותר מבחינת חלוקת המשאבים הכלכליים צריכים ההמונים להשתלט על אמצעי הייצור שבהם מחזיקה האליטה הכלכלית. מהפכה זו בשינוי מבנה הכוח לפי מרקס תוביל לחברה צודקת יותר שבה ההון מחולק בין האזרחים באורח שיוויוני יותר.

ובכן, מדוע חזונו של מרקס לא התגשם? התיאוריה הכלכלית חברתית מפנה אצבע מאשימה לאמצעי התקשורת. באיזה אופן לא אפשרה התקשורת לחזונו של מארקס להתגשם? איך התקשורת קשורה לכך? התיאוריה גורסת כי תקשורת ההמונים היא שעיצבה במידה רבה את הדמות של האדם בחברה הקפיטליסטית של המאה ה-20. מדובר  באדם חד ממדי החי בחברה חד ממדית. הוא חי חיים מנוכרים בחברת שפע תעשייתית ואינו מודע כלל למצבו לא מעט בשל העלייה ברמת חייו ובשל שטיפת המוח של אמצעי התקשורת שרווחתו היחסית מייצגת את החיים האולטימטיוויים.

לפי תיאוריה זו התקשורת מייצרת אשליה של שיוויון חברתי – מיתוס של חברה אל מעמדית המספקת את צרכי האדם בלא הבדלי מעמדות. ליצירתה של האשליה גויסו אמצי התקשורת כדי לייצר תעשיית תרוטת המפיקה כביכול מוצרים שווים לכל נפש. כיוון שמוצרי תרבות אלה מיועדים לכל הרי שהם פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר.



תיאוריית ההגמוניה


על פי תיאוריית ההגמוניה התקשורת מפיצה את מסריה של האליטה ובכך מסייעת לה לבצר את מעמדה. דוגמא לכך היא האידיאולוגיה השלטונית המייצגת רבות מן החברות הדמוקרטיות היום ולפיה קיימת אשליה של שוויון: מי שרוצה ומתאמץ מספיק - יכול להצליח ולהתעשר. משתמע מכך שהאחריות על העוני מוטלת על העניים בלבד. החלשים בחברה אשמים במצבם כי הם לא הפנימו את "הדרך הנכונה". אשליה זו מטופחת בין השאר באמצעות האינפוטיימנט שמייצרת התקשורת המבוסס על הערכים של ה"חלום האמריקאי". כל אחד יכול – אתה רק צריך להפנים את ערכי האידיאולוגיה השלטת – לרצות מספיק, להתאמץ מספיק, והנה תוכל להגשים כל חלום ובעיקר להשתייך לאותם נוצצים ומצליחים שהתקשורת משווקת לך ככאלה ש"עשו את זה".  

האליטה של המעמד הגבוה שומרת על עוצמתה משום שהיא משכנעת מעמדות אחרים בחברה שמטרותיה ומדיניותה הכלכלית נכונות. לאינטלקטואלים, מנסחי הרעיונות האידיאולוגיים והתרבותיים של המעמדות בחברה יש איפוא תפקיד מכריע ביצירת ההגמוניה. ואיך זו נוצרת?
ביודעין או שלא ביודעין מתפקדים אמצעי התקשורת כשופר של האליטה, ובדרך זו מגייסת האליטה את הסכמתם של הנשלטים. משעלה בידי האליטה להטמיע את ערכיה ולעשותם מודל לחיקוי ולהערצה בקרב המעמדות הנמוכים - שוב אין היא צריכה לכפות את שלטונה בכוח הזרוע.

כך יוצא לפי תיאוריית ההגמוניה שמעמד העובדים מאמץ מרצונו ולאו דווקא בעל כורחו הן את האידיאולוגיה של האליטה והן את סמלי הסטטוס וסגנון החיים שלה. שטיפת מוח סמויה באמצעות התכנים היא שמאפרת לתקשורת להפיץ את הערכים של האליטה ולהנחילם לכלל הציבור.
ההגמוניה התרבותית הזו לפי המנסח שלה, אנטוניו גראמשי, מבוססת על כך שהמעמד השולט, קרי האליטה, מאמץ לכאורה גם את האינטרסים של המעמדות שמתחתיו ונותן לכך ביטוי באידיאולוגיה שהוא מפיץ. להפצה אחראים אמצעי התקשורת ובאופן כזה כשהתקשורת היא המכשיר - הופכת האליטה למנהיגות המוסרית של החברה כולה. כך היא מאפשרת להגמוניה  התרבותית הזו להיות פטורה מהפעלת כוח כפיה גלוי לשם קיום שלטונה, שכן שלטון זה מבוסס על הסכמת הנשלטים.


משימה

לאחר שקראתם את עקרונותיהן של התיאוריות הביקורתיות על תפקודם של אמצעי התקשורת, חפשו דוגמאות המאששות את הטענות המוצגות בהן באמצעי התקשורת, בהם אתם משתמשים כדי לדלות את המידע היומיומי שלכם.