עמלנט משרד החימוך המנהל למדע וטכנולוגיה הפיקוח של מגמות טכנולוגיות תקשורת דף הבית
  ראשי    אודות    צרו קשר    שאלון משוב    לאתר המגמה    עמלנט     

 ייצוגים
 פוליטיקה בעידן הניו-מדיה
  הטלוויזיה והפוליטיקה
  בחירות ושיווק פוליטי
    הקדמה
    מהו פרסום פוליטי
    פרסום: בין פוליטי למסחרי
    כיצד משווקים מנהיג
    השפעות הפרסום הפוליטי
    קמפיין חיובי וקמפיין שלילי
    הפרסונליזציה בפוליטיקה
    פוליטיקת התדמיות
    סיכום
    ומה קורה בישראל?
    שאלות פתוחות
    שאלון רב ברירה
    קישורים ומאמרים בפרק זה
  יחסי תקשורת-שלטון
 מהסיפור למיזנסצנה
 יהדות ותקשורת
 חופש הביטוי והעיתונות

גרסא להדפסה גרסא להדפסה
 
 
האם החשיפה האישית מוצדקת?


עיתונאים רבים תופסים את תרבות המדיה, החושפת את חייהם הפרטיים של פוליטיקאים,  כמשחק הוגן, בעיקר כאשר פוליטיקאים משתמשים בחייהם הפרטיים למטרות פרסום. בבריטניה ובארצות-הברית בעיתוני הרכילות מפרסמים תמונות רבות שצולמו בלי הסכמה. התירוץ לכך נעוץ בחוסר הסובלנות לצביעות. ראש הממשלה האירי ברטי ארן ניסה להקרין תדמית של "איש העם" שהוא איש משפחה, אך נחשף בתקשורת כאשר ניהל בו זמנית גם מערכת יחסים מחוץ לנישואין.


עורכי צהובונים מצדיקים את החשיפות בכך שהם מספקים אינפורמציה שמאפשרת לציבור לשפוט את היושר של הפוליטיקאים ואת יכולתם לשלוט. במסגרת זו התקשורת חושפת מידע על אודות חייהם של השחקנים הפוליטיים הראשיים. דברים שנתפסו בעבר כפרטיים ואישיים, מקבלים סיקור נרחב גם בעיתונות הפופוליסטית (צהובונים), ואף בזו הנחשבת איכותית. כך השתנו הגבולות שבין צנעת הפרט ובין נחלת הכלל.

בקישור הבא תוכלו לקרוא על:

תצלום ישבנה החשוף של הקאנצלרית בצהובון בריטי מעורר זעם רב בגרמניה, הארץ, חדשות חוץ.


מחיר הפרסונליזציה לפוליטיקאים


ההזדמנויות התקשורתיות החדשות במדיה הממוקדת בידור מאפשרות לפוליטיקאים לקבל כיסוי תקשורתי יקר-ערך, אך בהתמקדות תקשורתית זו יכולים להיות גם דברים מפריעים. המחיר שמשלמים הפוליטיקאים הוא יקר, והוא נעוץ בבחינה הקפדנית והמתמדת שעושים עיתונאים ומתחרים. כל דבר שעלול להיתפס בציבור כפגם באישיות המועמד או בעברו, בוודאי ייחשף לתקשורת ללא רחמים. תקיפת מאפייני אופי, ואף רצח אופי, הם חלק ממסעי הבחירות המודרניים של ימינו. חלק מההתקפות אינן מספיק אמינות, ולא פעם נשאלת לגביהן השאלה האם הן בגדר גבולות הטעם הטוב.
בשוק המודרני הזה, שבו המדיה מתמקדת בעיקר בבידור, היא נעשית יותר ויותר מעוניינת בכל היבט בחיי הפוליטיקאים המובילים, במיוחד בדברים שהם מעדיפים שלא לחשוף. בארצות רבות התקשורת מעוניינת להפיץ פריטים חדשותיים שיעלו את התפוצה. כך צהובונים משתמשים בגישה של "הכול הולך". זה גורם לביקורת רבה על ירידת הסטנדרטים של העיתונאים ושל הערכים החדשותיים. הוויכוח הוא האם מדובר ברייטינג, או שמדובר בעצמאות עיתונאית. באופן נרחב יותר, יש דיון ציבורי מתמשך סביב השאלות האם כיסוי חדשותי של חייהם הפרטיים של דמויות פוליטיות הוא עניין ציבורי, ואיפה צריך למתוח את הגבולות.

הכתבה הבאה (מאת: איתן מור, "ידיעות אחרונות", חדשות, 7/10/1999 ©) מוכיחה שכל מפורסם - פוליטיקאי, שחקן, זמר, דוגמן, רב, עיתונאי וכיו"ב - חייב לקחת בחשבון כי מעצם היותו דמות ציבורית - פרסומים שליליים כחיוביים הם לגיטימיים.
 

נדחתה תביעה של ליאור מילר ויעל אבקסיס נגד העיתון "אנשים"
ביהמ"ש: פירסום תמונות פפראצי של מפורסמים אינו פגיעה בפרטיות

השניים ביקשו מהעיתון פיצויים, לאחר שפירסם תמונות שצולמו ללא ידיעתם ואף השתמש בהן בפירסומת בערוץ 2.
"אין לראות בפירסום תמונות התובעים, שהינם דמויות ציבוריות, פגיעה בפרטיות במובן החוקי", כך קבע אתמול בית משפט השלום בתל-אביב, בפסק-דין הדוחה תביעה לפיצויים על סך 175 אלף שקל, שהגישו ליאור מילר ויעל אבקסיס נגד השבועון "אנשים" וערוץ 2.
בני-הזוג תבעו את הפיצויים בגין פגיעה בפרטיות, פגיעה בזכות הקניין ועשיית עושר שלא במשפט. בתביעתם נטען כי הן צולמו יחד עם בנם הפעוט בניגוד להסכמתם וללא ידיעתם ותמונותיהם פורסמו במדור "אנשים פפראצי" בשבועון, ומאוחר יותר נעשה שימוש בתמונות בשידור פירסומת לשבועון בערב השני של הטלויזיה.
התובעים טענו כי פירסום תמונותיהם גרם להם נזק כלכלי, פגע בתדמיתם, והפחית מאמינותם ומקצועיותם. הם טענו כי נהפכו שלא  ברצונם ,"אייטם פירסומי", לטובת קידום המכירות של העיתון. לטענתם, הנתבעות הפיקו רווחים מהשימוש שעשו בתמונות, "על גבם" של התובעים, שלא נתנו הסמכתם לכך.
חברת "את כל קשר", המו"ל של השבועון, טענה כי היא נהגה בתום לב וכי לתובעים לא נגרם כל נזק. "הפירסומים",  טענה הנתבעת,  "נעשו ללא רווח, למטרת האינטרס הציבורי הלגיטימי של חופש הביטוי וחירות הפירסום".

השופט, אליהו קידר, כתב בפסק הדין כי התובעים הינם דמויות ציבוריות, והנתבעים רשאים היו לפרסם ולערוך כתבה ללא הסכמתם ואישורם, הגם שנושא הכתבה ועניינה רכילות כחלק מתפקידו של השבועון.
השופט חייב את בני הזוג לשלם לחברה המוציאה לאור את "אנשים" הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך 15 אלף שקל.


איתן מור, "ידיעות אחרונות", חדשות, 7/10/1999 ©

                        

רייטינג או חופש הביטוי

במקרים מסוימים החדירה לפרטיות מתקבלת בברכה, במיוחד כשמדובר בפרשיות שחיתות. במקסיקו היו אלה העיתונאים המקסיקנים שחשפו את השחיתות בדרגים הפוליטיים של הממשל. במקרים אחרים הגבולות רחוקים מלהיות ברורים. למשל: קשרי הנישואין של הקנצלר לשעבר של גרמניה גרהרד שרדר משכו כיסוי תקשורתי נרחב בגרמניה בעקבות גירושיו מאשתו השלישית ונישואיו בפעם הרביעית. באופן דומה, היחסים הרעועים של הילארי קלינטון עם ביל היו נושא לספקולציות תמידיות. שני הנושאים האישיים האלה העלו את השאלה: האם דיווח של עניינים כאלו הוא בגדר חדירה לפרטיות? התגובה לשאלה זו משתנה בחדשות ובתרבויות הפוליטיות השונות.



פרשת מוניקה לוינסקי / ויקיפדיה

פרשה שאירעה בתקופת כהונתו השנייה של ביל קלינטון. במהלך פרשה זו נתפס קלינטון משקר אל מול פני האומה בהכחישו קשר מיני עם לוינסקי. לאחר הכחשתו הוכח כי הם קיימו מגע מיני אוראלי. פרשה זו זעזעה את הגורמים השמרנים בארצות-הברית, ונעשה ניסיון להדיח את קלינטון מתפקידו כנשיא בגלל שהוא שיקר לגבי היחסים שלו עם מוניקה לוינסקי. ניסיון זה לא צלח, וקלינטון המשיך את כהונתו עד סופה.