עדי אשכנזי : "רוב הבדיחות הן על חשבוני"
מערכת TheAmalker

"הפרסום הוא כמו אהבה – זה יכול להיות הדבר הכי נעים בעולם אבל כשזה נגמר זה יכול להיות הדבר הכי כואב", כך סיפרה הקומיקאית עדי אשכנזי, בראיון למערכת TheAmalker, כשהגיעה לביקור במפגש המערכת האחרון  בבית הספר 

 "היו המון שנים שלא עברתי אודישנים וראיונות. הופעתי כליצנית במסיבות, כתבתי הצגות לילדים בבית ספר, כל דבר שישאיר אותי באזור של מה שרציתי לעשות" סיפרה הקומיקאית ומי שמככבת בתוכנית "מה זה השטויות האלה "? עדי אשכנזי, בראיון מיוחד לעיתון.  "בשלב מסוים רציתי לוותר על החלום אבל בדיוק לפני שהתייאשתי באו ההצלחה והפרסום. גם היום אני יודעת שכמה שנעימות לי התחושות על הבמה, ככה כואב להיכשל – זה אדרנלין מאוד גבוה ואם זה נגמר, זה כואב". 

איך התחלת את הקריירה?
"בתחילת הדרך הופעתי במועדון הכאמל קומדי קלאב. כשהייתי בת 17.5 עשו שם ערבים שבמהלכם כל אחד יכול היה לעלות על הבמה ולנסות את כוחו. אחרי הפעם הראשונה הרגשתי כל כך טוב על הבמה שחזרתי להופיע עוד ועוד באותו מועדון".

מה יחסייך עם עיתונאים ופפרצ'י?
"עיתונאים הם לא החלק החביב עלי בעבודה, להתראיין או לראות אחר כך את מה שאמרת בעיתון.
למרות שזה נראה זוהר זו לא הסיבה לעסוק במקצוע, אבל אני מקבלת את זה כחלק מהעבודה ומשתפת פעולה.
נושא הפפרצ'י הוא בעייתי. רוב האנשים רגילים לחיות בשקט ופתאום כשאתה מפורסם רודפים אחריך עם מצלמות. חשוב להגיד שבארץ, להבדיל מחו"ל, הפפרצ'י לא מחכים לך מתחת לבית. הם נמצאים במקומות בילוי, כאלה שידוע שאפשר לפגוש בהם הרבה מפורסמים. יש כאלה שעושים את זה בצורה סבירה, מנומסת ומרחוק ויש כאלה שמתקרבים. יש כאלה שמחפשים הזדמנויות בחוף הים או שתעשה תנועה לא מחמיאה ואז מצלמים וזה יכול לעצבן.
יש צלם פפרצ'י שתובע אותי ואת חבר שלי בטענה ששברנו לו את המצלמה למרות שזה ממש לא מה שקרה.
הוא ניסה לצלם אותנו ביציאה ממועדון, בכלל לא ראינו אותו בא. המצלמה נגעה לחבר שלי בראש והוא ניסה להוריד אותה אינסטינקטיבית. הצלם הגזים בתגובה שלו וזרק את המצלמה לריצפה ואחר כך גם הלך לבית חולים וטען שהרבצנו לו. השאיפה של צלמי הפפרצ'י היא לעצבן אותך כדי שיהיה לו מה לכתוב. אם אתה בועט בו זו אחלה כותרת"

מי כותב את לך הבדיחות?
"אני כותבת אותן יחד עם שני חברים בעלי ניסיון – עמיר בן סירה וליאור כפיר. הכרנו כשהתקבלתי לתוכנית של יאיר לפיד. שידכו לי אותם כי הם עבדו כבר בתוכנית. זה היה מאוד מוצלח אז המשכנו לעבוד ביחד, כתבנו את תוכנית הטלוויזיה ואת תוכנית הבמה.
לרוב אנחנו יושבים פשוט בסלון מדברים וכותבים את השיחה. אחר כך מעלים למחשב מתקנים ומשפצים. בהופעות יש גם הרבה אילתורים. אם ההופעה היא שעה ו-10 דק' נטו כתובות, יש לפחות עוד 20 דק' אלתורים עם הקהל".

איך מרגישה כשאת עולה על הבמה?
"התרגשות, כאבי בטן, אין לי אוויר, נכנסת ויוצאת מהשירותים – היסטריה שקשה לתאר. הרבה פעמים אני לא  רוצה להופיע. היו פעמים שכמעט הלכתי הביתה מרוב התרגשות. אחרי זמן מסוים על הבמה אני מרגישה שאני לא רוצה שיגמר".

מאיפה את מקבלת השראה לתוכנית ולנושאים?
"מהחיים, מדברים שמצחיקים אותי. התוכנית שעסקה בנהיגה למשל, מבוססת על חויות שלי. האוטו בצילומים היה שלי וכל הזמן עשה לי בעיות, לא הצלחתי למכור אותו, תפסו אותי נוהגת בלי רישיונות. אבל הרעיון הוא שגם אנשים אחרים יוכלו להתחבר לנושא.
במקרה אחר עשינו תוכנית על טיולי ג'יפים במדבר. חשבנו שזה נושא שיעורר הזדהות אבל לא כולם מכירים את טיולי הג'יפים, או את המדבר.
דבר נוסף " בשביל להצחיק צריך לנקוט בגישה שלילית. פעם עשינו תוכנית על כלבים והכותבים ואני משוגעים על כלבים, אז לא מצאנו משהו מצחיק להגיד על הנושא". 




יש פרות  קדושות? נושאים שלא תתבדחי עליהם?
 הטאבו המרכזי הוא אחד : אנחנו לא צוחקים על אנשים אחרים. רוב הבדיחות שלי הן על חשבוני".

איך את מתמודדות עם ביקורות שליליות ?
זה לא כיף, אף פעם. עם הזמן מתחסנים ברמה מסוימת אבל יש דברים אישיים שעדיין מעליבים אותי. בתחילת הדרך כתבו הערות על השיער שלי והייתי מאוד נעלבת. זה קורה לרוב לאנשים בתחילת הדרך, ובעיני זה לא כל כך הוגן. לעומת זאת, אם יש ביקורת בונה ואמיתית אני לוקחת אותה לתשומת ליבי".

איפה תהיי בעוד 10 שנים?
"מקווה להיות מבסוטית, אין לי תוכניות קשיחות לשום דבר".

יש לך טיפ לאנשים שרוצים להיות בעולם הזוהר?
"אם אתה רוצה לעסוק באומנות כדאי למצוא מה היתרון היחסי שלך בתחום, למצוא את הייחוד שלך ולהתמקד בו. בנוסף, צריך הרבה נחישות,אסור  להתייאש".

לאחרונה פורסם שהמשטרה תפסה בביתך סמים – האם זה היה תרגיל ביחסי ציבור?
"אתם באמת חושבים שמישהו יעשה דבר כזה כתרגיל ביחסי ציבור? לא נראה לי. לצערי זה היה מקרה אמיתי ולא נעים. זו עוד אחת מהפעמים שאנשים מגיעים לכותרות על גב של מפורסמים. זו הייתה כמות קטנה מאוד, מותרת לשימוש עצמי, שהייתה שייכת לחבר אבל כל המהלך יצא מפרופורציה.
לעומת זאת כל מה שקרה מסביב לא חוקי – למשל שהשוטרים נכנסו בלי צו, החרימו לי את הטלפון, סגרו את התיק אבל פרסמו שנעצרתי. בסוף מה שנשאר זו כותרת שהכתימה אותי, אבל אני כבר משתמשת בזה כחומר להופעות".

 
  למגזין The Amalker של טכנולוגי ת"א
לתמונות נוספות ממפגש הסיכום עם עדי אשכנזי
 כתבה קודמת בניוזלטר עמל: פרויקט עיתונאות ותקשורת בתיכון טכנולוגי ת"א בשיתוף מערכת דה מרקר