|
המסע לפולין:
חוויות ממסע החורף האחרון של כיתת לקויי למידה בל.ד. תל אביב
מאת: רפאלה בלס
עמל ל.ד. ת"א מטפח כחלק מפעילותו השוטפת שלוש כיתות לקויי למידה, המגיעים לבית הספר מכל רחבי תל אביב. את אחת מהן, מחנכת מ-ז' ועד י"ב, הגב' אורית דלל, רכזת החינוך המיוחד בבית הספר.
בחורף האחרון, ולראשונה בחייהם, הצטרפה כיתה זו למשלחת הבית-ספרית שיצאה למסע לפולין -
על החוויה המיוחדת שעברו, תוכלו לקרוא בכתבה שלפניכם.
אורית דלל ותלמידיה לצד האנדרטה במיידנק
"הגשמת לי חלום", אמרה אורית לאמא מועד ההורים שתרם רבות למימון המסע. היה זה שיאו של תהליך הכנה שנמשך קרוב לשנה, בקרב ילדים שמעולם לא התנתקו מהבית, ובוודאי לא יצאו את גבולות הארץ.
אורית עצמה, דור שני לניצולי שואה, בחרה שלא לחשוף את הסיפור המשפחתי שלה בפני התלמידים ובלבה קיננו חששות מההתמודדות עם המקומות והזיכרונות, אך התלמידים אמרו לה שתסיר דאגה מלבה כי הם ישמרו עליה, וכך היה.
אורית, ספרי לנו מעט על הכיתה שלך
מדובר בכיתה קטנה, כעשרה תלמידים סה"כ המגיעים מתל אביב רבתי. הכיתה פתוחה לשילוב כל אחד לפי יכולתו ורמתו. אלי חוזרים לכיתת האם, ללימוד תנ"ך וספרות. כך לדוגמא נגשו כל התלמידים לבגרות במתמטיקה, חלקם נגשו לבגרות גם בהיסטוריה ובאזרחות ויש כאלה שיגשו לאנגלית. בית הספר מאפשר להם למצות כל אחד את הפוטנציאל האישי שלו, תוך תמיכה והעצמה עד כמה שניתן.
כיצד התכוננו התלמידים למסע?
מלבד החומר ההיסטורי, יצאו התלמידים לקראת המסע לימי השתלמות ב"יד ושם" בירושלים ובבית יהדות ווהלין בגבעתיים, ונחשפו לעדויות אישיות של ניצולי שואה שהגיעו לבית הספר עצמו. במהלך המסע קיבלו התלמידים שירים בעברית, אחד מהם "היא חיכתה" של הלינה בירנבאום (אמו של יעקב גלעד שכתב את "אפר ואבק") שתיארה את הפרידה מאמה במחנה מיידנק על מפתן תא הגזים, והנה רצה הגורל ונתקלנו בה שם בבית הקברות היהודי בוורשה, כשהתלוותה במקרה למסע אחר...! שני השירים הללו "המתכתבים ביניהם" בנוגע למוטיב המעיל והאם קרמו עור וגידים פתאום ממש מול עינינו. מאוחר יותר באותו יום כשהגענו למחנה עצמו, האזנו לביצוע של פוליקר "אפר ואבק" המתייחס לסיפורה של האם, הלינה בירנבאום, החוזרת למיידנק לאחר שנים ופוגשת בזיכרונותיה. היה זה יום בלתי נשכח שסגר מעגלים מכל הסוגים.
מתוך "היא חיכתה" / הלינה בירנבאום |
מתוך "אפר ואבק" / יעקב גלעד |
ומעט על מהלך המסע?
המסע ארך שמונה ימים. ביום הראשון נחתנו בשדה התעופה בקטוביץ', משם עשינו דרכנו לעיר לודז' לשני אתרים - בית הקברות היהודי ואנדרטת הזיכרון לנספים בשואה. עם לילה עשינו דרכנו לוורשה, בדרך צפינו בסרט "הפסנתרן" של פולנסקי, המבוסס על ספרו האוטוביוגרפי של ולדיסלב שפילמן - פסנתרן מחונן ששרד את מאורעות השואה בגטו ורשה.
ביום השני, נסענו לטרבלינקה, ובאמצעות אנדרטת האבנים ניסינו להפעיל את דמיון התלמידים. עסקנו בתחושת הקורבן הנוסע בקרון, כשהיעד אינו ידוע. משם פרשנו לפינה שקטה, שם שמעו התלמידים על הסידור שנמצא במחנה - סידור התפילה של קמינקא שביקש נקמה, כשהוא חורט בקשתו בדם.
איך השתלבו תלמידייך עם שאר המשלחת?
המשלחת כולה מנתה הפעם חמישה אוטובוסים. הכיתה שלי הצטרפה לכיתה רגילה ונוצרה ביניהם אינטראקציה כל כך יפה, עד אשר חשו צורך ספונטני בסיום המסע להודות האחד לשני על ההיכרות המשותפת. חשוב לי לציין שגם הילדים שבחרו לבסוף להישאר כאן, היו מעורבים עמוקות בתהליכי ההכנה, וישתתפו בטקס המסכם שיהיה החודש בבית פרנקפורט בנוכחות הרב לאו, המורים וההורים.
|