» "הרגשנו כתיירים בארצנו, מעולם לא נתנו את דעתנו שיש עולם שלם ממזרח לכביש 65, והוא מורכב מפסיפס אנושי מיוחד ומסובך" » ברכה סגל מטכנולוגי ת"א: "הלכנו עם קבוצת רכזים מהמגזר הערבי, ואותי עניין כיצד ערבים ישראלים משכילים מתיחסים לבעית הדו-קיום והפלסטינים במובן החברתי בעיקר... היה לי מאד מעניין" » ענת אורן מטכנולוגי ק. חיים: "מה שאני יודעת על הקו הירוק זה מידע אישי שלי, פתאום לראות זאת באופן מוחשי, זה היה מרתק, מדהים ובלתי מוכר".  »  נאזק מנצור מטכנולוגי טייבה: "המפגש בגבעת חביבה נתן לי תחושת שייכות. ההפעלות עסקו בדברים החיוניים לנו, הדו-קיום והדמוקרטיה  » 

הקורס הרשתי לרכזי החינוך החברתי, עסק השנה בנושאי מנהיגות והובלת שינויים. הנחת היסוד גורסת כי הרכז לחינוך חברתי הוא סוכן מוביל שינוי בבית ספרו, ומוטל עליו, לעתים בניגוד לזרם, להוביל מהלכים חינוכיים תוך שיתוף מקסימלי של צוות המורים וההנהלה. במהלך השנה עברנו סדנאות בנושא מנהיגות מורים ומנהיגות תלמידים באמצעות ליווי וטיפוח מועצת תלמידים בית ספרית.
ההשתלמות האחרונה יועדה לביקור בגבעת חביבה, שם למדנו על הפעילות הנעשית במרכז, וכיצד יכולים תלמידים שלנו להשתלב בסדנאות הנערכות במקום. באותה הזדמנות למדנו על יחסי ערבים יהודים, ומכאן, לאחר ארוחת צהרים טעימה, יצאנו לסיור בקו התפר, בישובים הממוקמים מזרחית לכביש 65, ואדי ערה.

סיירנו בשקד, קציר ומי-עמי, היישובים היהודיים ולמדנו על הבעייתיות הנובעת כתוצאה ממגורים במקום כזה, בו ההתישבות היהודית איננה מתעצמת. כך לדוגמא היישוב חרמש נמצא בשיממון דמוגרפי. היישוב המרכזי באזור הוא קציר/חריש, שם ממוקמים גם בתיה"ס האזוריים. המשכנו עד למחסום, ולמדנו על הפער בין הקו הירוק לחומת ההפרדה. עברנו דרך ריחן, יעבד, אום-אל-קוטוף ולמדנו על תעשיית הפחם הפלסטינית. כיצד מגיעים הפועלים מתוך הכפרים יעבד, זיבדא ואחרים, עובדים בתנאים קשים, בחום וכמובן ללא הגנה סוציאלית.


מימין לשמאל: בנג'ו ויפת - רכזי החינוך החברתי בכפר סבא, לצד פועלים פלסטינים בברטעה הישראלית

שיא הביקור היה בכפר ברטעה, המורכב מברטעה הפלסטינית (2/3) וברטעה הישראלית (1/3).
נכנסנו למפעל טקסטיל המעסיק בעיקר פלסטינים מהשטחים ומברטעה הפלסטינית. מתברר שהברטעה הישראלית אט אט מתחילה למלא את מקומה של בידיה מלפני האינתיפאדה, כאשר שישראלים רבים היו מגיעים לקנות סחורה מהשטחים. כעת הסחורה מגיעה לברטעה והישראלים מתחילים לגלות את המגוון וליהנות מהמחירים הנמוכים. שוחחנו עם העובדים ולמדנו על נישואים מעורבים, היינו בנות ברטעה הישראלית ובני ברטעה הפלסטינית, כשבעצם לא נותנים לפלסטינים תעודות זהות כחולות למרות הנישואים לישראליות, אך מאפשרים להם מעבר עד לבתי הורי נשותיהם. כל משפחה מעורבת כזו חייבת לחיות בתחום הפלסטיני. אגב, משכורתו של פועל טקסטיל כזה היא 10 ₪ לשעה...

תחסין חאג' יחיא הרכז החברתי מהמכללה הטכנולוגית טייבה: "למרות שאנחנו מבוגרים בגיל, ונכללים בסטטוס של אנשים משכילים, אזרחי המדינה ופעילי ציבור, למרות כל אלה לא ידענו מקרוב על המציאות הקיימת מעבר לכביש 65  נוכחנו לדעת שיש סדרי עולם שונים ממה שאנו מכירים. גם המציאות הגיאוגרפית והחברתית שלהם שונה. אני רוצה להוסיף שלידיה, העיתונאית שליוותה אותנו, נתנה מעצמה מכל הלב. היא דברה כל הזמן על האבסורד בחיי התושבים הערביים, וניסתה לעקוף את הנושא הפוליטי ולהתייחס לפאן התרבותי בלבד".

נאזק מנצור מטכנולוגי טייבה: "המפגש בגבעת חביבה נתן לי תחושת שייכות. ההפעלות דברו על הדברים החיוניים לנו, הדו-קיום והדמוקרטיה. הרגשתי בסיור שאני בעולם אחר לגמרי. נורמות החיים שלהם בקו התפר שונות משלנו בתכלית. הרגשתי רחמים, אפילו לדוגמא, המפעל נראה כמו מפעל של פעם, מזיעים, לא נעים. נכנסתי לשירותים שלהם, אפילו אלה נראים כמו פעם, דלת מבד, מוזר".

 ענת אורן מטכנולוגי ק. חיים: "מה שאני יודעת על הקו הירוק הוא מידע אישי שלי, פתאם לראות זאת באופן מוחשי, זה היה מרתק, מדהים ובלתי מוכר. הרגשנו כתיירים בארצנו, מעולם לא נתנו את דעתנו שיש עולם שלם ממזרח לכביש 65, והוא מורכב מפסיפס אנושי מיוחד ומסובך" 

ומסכמת ברכה סגל מטכנולוגי ת"א: "הלכנו עם קבוצת רכזים מהמגזר הערבי, ואותי עניין כיצד ערבים ישראלים משכילים מתיחסים לבעית הדו-קיום והפלסטינים במובן החברתי בעיקר... היה לי מאד מעניין"